שימור מבנים

התחדשות עירונית ושימור, צמדי מילים שטומנות בחובן איזה שהוא ניגוד, מטרת ההתחדשות העירונית - חידוש הסביבה, שדרוג נראות הבניינים ואילו השימור מטרתו לשמר את הנוסטלגיה והישן.

במרכז העיר ירושלים, קיימים מבנים היסטוריים שונים הזקוקים לחיזוק היסודות אך על מנת לשמר את האווירה המיוחדת של העיר, העירייה לא מאפשרת להרוס ולבנות מחדש את המבנים (כמו התחדשות עירונית קלאסית), אלא דורשת לשמר את הנראות האותנטית של המבנה.

התהליך דורש תכנון של בניה חדשה על הקיים בכל הקשור לעבודות בטון, ברזל, גימור, אינסטלציה וחשמל, תוך שילוב מערכות תמך לחיזוק המבנה הקיים לתקנים של היום. 

האתגר, לשמר את הנראות האותנטית של העיר היפה בעולם, להשאיר את אופי הבניה הירושלמית בשכונות מסוימות ולהדגיש את הערך הייחודי והנוסטלגי.

המבנים שנבנו לפני 1948, נחשבים כמבנים היסטוריים והם מתחלקים ל2 קבוצות: 

התוכנית לשימור: מבנים המוגדרים ׳לשימור׳ בתוכניות העירייה, התכנון חייב להיות בהתאם לנראות המבנה כיום

מרקם לשימור – מבנים שניתן להרוס ולבנות מחדש תוך שימור המעטפת החיצונית, על ידי יצירת חיבור אדריכלי בין החדש לישן. 

תהליך התכנון במבנים לשימור, מרתק ביותר.

האמנות היא להפיק בסופו של יום בניינים משולבים עם בניה מסורתית ׳משומרת׳ בקומות קיימות ושילובים מעניינים בקומות החדשות תוך יצירת הפרדות מתאימות ביניהם.

מצד אחד – ישנו האתגר בעיצוב נראות משולבת בין הישן לחדש תוך שמירה על עמידה בקנה אחד עם הסטנדרטים העיצוביים הגבוהים בעולם

מצד שני, התהליך מלווה בהקלות מצג הרשויות כמו: נגישות, כיבוי אש, איכות הסביבה וכדו׳.

במהלך הניסיון שצברנו, למדנו כיצד להתנהל בכל תהליך הגשת תוכניות לאישור מול המחלקה הקשוחה ביותר באגף הרישוי – מחלקת השימור שמקפידה (ובצדק!) על חזות הבניין המחודש ולא מוותרת על המראה האותנטי של העיר ירושלים.